קומה נוספת ניתן ללמוד מתוך מגילת אסתר המלאה לבושים – כשאסתר שומעת שמרדכי לבוש שק היא מתחלחלת ומיד שולחת לו בגדים. הוא מסרב לקחת, אבל מיד אחר עצרת התפילה, הוא מתלבש בבגדים שהמלך לבש ויוצא בחוצות העיר. וכשאסתר נכנסת למלך אחשוורוש כדי לבקש על עמה, אחרי ימי הצום, היא לובשת מלכות – רוח הקודש, על פי חז"ל.

לבוש הוא הנהגה. ביטוי התכונה הפנימית. מרדכי ואסתר חלוקים בצורת ההנהגה הנכונה במצב המורכב בו עם ישראל נמצא. הרי גזירת המן היא רק צליל האזעקה לכך שעם ישראל דל ממצוות, ולא מחובר לעצמו ולאלוקיו. מרדכי סובר שעלינו לקרוע את הבגדים הרגילים, ללבוש בגדי שק ולהסתובב בחוצות בצעקה, בבכייה ובצער. רק כך ניתן לשנות את רוע הגזירה ולשנות את המציאות בה העם היהודי נתון. אסתר לעומתו סבורה שאין שכינה שורה במקום צער ועצב, ואין להם אלא לבוא ולתקן מתוך שמחה. לעורר את המקום הפנימי והנסתר של החיבור עם הקב"ה הנמצא תמיד, גם בעומק הגלות והחורבן, הרי זהו שְמה, גילוי נקודת התוך בה תמיד דולקת האש הישראלית. היא אומרת למרדכי ללבוש בגדים. ללבוש את השמחה ואת גילוי השמחה, גם אם זה יהיה כפעולה שלא מבטאת את התוך הנראה לעין, אך מרדכי מסרב. אסתר כן לוקחת את נקודת הצום, אבל מיד לאחריה היא לובשת מלכות ונכנסת אל המלך. 

בלילה ההוא, כחלק שנראה לא משמעותי לעלילת הפורים (הרי המן נשאר בחיים, והגזירה גם היא), המן מלביש את מרדכי בבגדי המלך ומוליכו בחוצות, ואסתר, כך מסופר במדרש, רואה בכך סימן לכך שהנהגת השמחה היא הראויה, ומשלמת לשבעת אלפים נגני רחוב ללוות את מדרכי ולעורר ששון ושמחה ברחוב, עוד קודם הגזירה בוטלה. ורק מתוך המקום הזה היא מגיעה אל המשתה השני ולהפלת המן. אולי לזה היא בדיוק חכתה בכך שדחתה את הבקשה למשתה נוסף, שמרדכי ילבש בגדים, ושגם הצום והתחנונים יבוא מתוך מקום של "הרפו ודעו כי אני ה'", ופשטות ושמחה.