אתה – קדוש. כמה פער יש בצמד המלים הזה. וכמה פלא. אנו עומדים נוכח ד'.

ברכת אתה קדוש היא השלישית מברכות השבח. שבח אמיתי הוא ביטוי שבא מהלב ומתוך הקשר. אם בברכת אבות אנו אומרים קודם כל שאנו קשורים. ומכירים במלכות ה' עלינו ועל אבותינו. בברכת גבורות אנו מדברים על זה שה' רוצה בנו בעולם הזה דייקא, בגוף הזה עם הסיבוכים שאט אט יפתרו.

בברכת קדושת ד', אנו נזכרים ש"לא מחשבותי מחשבותיכם", ה' גדול מכל תיאור שנייחס אליו. אם היינו פותחים בברכה הזאת היינו נעשים בן רגע הפילוסופים של הכוזרי, מאמינים ומנותקים. אבל אנחנו יודעים שכפי שאומרים מה גדלו מעשיך ה', אנחנו אומרים מה קטנו מעשיך ה': אנו עומדים נוכח ה' אבל גם מרגישים במתח של המעמד ומתוכו ניגשים לברכות הבקשה.

אולי יש כאן עוד כוונה: אנו אומרים אתה קדוש ומבינים שלמרות כל מה שלמדנו עד אתמול או התפילה הקודמת על עבודת ה', יש לנו עוד אינסוף להתקדם. אולי זה הפירוש של המשך הברכה: הקדושים – אנו – מהללים בכל יום, כי כל יום אנו גדלים, כל יום אנו מגלים עוד, ומגלים שוב את מלוא האופק לפנינו, כמה הוא רחב משחשבנו וכמה עוד נותר לנו להתקדם. ואנו שמחים בזה. להדמות להקב"ה בעצם התנועה שלנו לאינסוף.

או במילותיו של דוד בן יוסף: אני מרגיש שאחרי כל הלמוד שלמדתי לאורך קרוב לשבעים שנה אני עדיין בכיתה אלף. העובדה הזאת יכולה לגרום לאדם רפיון רוח וגם להפך – פריון רוח. אם כל כך הרבה לומדים וכל כך מעט יודעים אז זה יכול ליאש. אבל להפך – גם אפשר לחשוב אם כל כך הרבה יש עוד ללמוד, זה סימן שאין גבול לשכלול – זה בדיוק איך שאני מרגיש.