אנו מתַקשרים באמצעות העיניים, נפגשים עם העולם ועם בני האדם. העיניים הם ראי הנשמה, ואחר שהם הולכות ובאות, מכניסות רשמים מן החוץ אל הפנים, הן זקוקות למנוחה; נדרש עיבוד נפשי המתבטא בשינה. אם העיניים מייצגות את העייפות הנפשית המצריכה התחדשות, העפעפיים מייצגות את הכוחות החומריים שזקוקים לכוחות מחודשים.

אנו מתעוררים בבוקר כבריה חדשה, מלאה כוחות, שלווה ורגועה. ואחר שאנו הולכים ומתעוררים, מתמלאים עוד ועוד תודעת חיים ועומק בכל ברכה וברכה, אנו הולכים ונעשים אדם יותר ויותר שלם, ואחר שאנו מודים על השינה עצמה ממנה התעוררנו וכבר רחצנו פנינו ממנה – אנו פותחים בתפילה ובבקשת יהי רצון על היום הקרוב בצורה מפורטת, שמבטאת את מהווינו הפנימיים, ואת הסיבה בשלה יצאנו מהמיטה אל הערות והחיים.

אנו מבקשים להתרגל בתורה ולהדבק במצוות, שכל המפגש שלנו עם העולם באמצעות העיניים ושאר כוחות החיים הפנימיים והנפשיים, יהיה מונהג ומונחה על ידי הכוחות העליונים שבנפש – ההרגל בתורה, כמו גם כל השימוש באיברי הגוף ושאר כוחות החיים הבאים לידי ביטוי חיצוני, יהיו מונהגים על ידי עשייה ודבקות במצוות.