הנותן לשכוי בינה. לפני הכל אנו מודים על עצם יכולת הבינה, המתגלה בלב או בתרנגול. באופן פשוט אנו מודים על בינת התרנגול, מהסיבה שהכרת הטוב והודאה אמיתית מגיעה עד הדברים הכי בסיסיים אליהם מתפשט החסד האלוקי. יחד עם זאת מעיר הרב זצ"ל את התביעה שמתעוררת מכך שהתרנגול הוא זה שמעורר את העולם ואת האדם בבוקר: בכל יום מחדש הטבע כולו קורא להשכמת האדם, המשלים את העולם כולו בעבודת השם שלו.

להבדיל ולהבחין בין היום ללילה, בין החושך לאור, בין הרע לטוב, בין הקודש לחול. בשבת פרשת ראה, פנה אביו-זקנו של השפת אמת לנכדו ואמר לו, רְאֵה אָֽנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָֽה – זה סוד ברכת הנותן לשכוי בינה; היכולת לבחור ולבחור בטוב. בכל בוקר ניתנת הבחירה החופשית מחדש בעולם, ועלינו לבחור מחדש בחיים. ההבחנה בין האתמול להיום, מביאה אותנו להבין שהיום הוא בריאה חדשה וגם אנו בריה חדשה. אם נחבר זאת להבנת השכוי כתרנגול, דבר פלאי הוא שהתרנגול יודע שהנה הבוקר בא עוד קודם שהשמש זרחה, טמונה בתרנגול נטיה טבעית-פנימית לזהות את תכונת הבוקר, וכך גם אצלנו ישנה טבעיות-פנימית-רוחנית שבוחרת בחיים ומחפשת את הקשר עם הקב"ה, ועלינו מוטל למצוא את הישרות הפנימית הזאת בתוכנו בכל יום מחדש.