התשובה הקצרה במסגרתנו כאן קשורה לסוד הפרנסה. ההגדרה של פרנסה, כך הרב איל ורד, היא שאדם מוציא לפועל את כוחות היצירה שהקב"ה נתן לו. לא בכדי המן קשור מאוד לברכת הפרנסה, וכל הטעמים שבעולם היו בו. הכהן הגדול ביום הכיפורים מתפלל בקודש הקודשים תפילה קצרה, שרובה עוסקת בפרנסה. פרנסה, כמו הקיום שלנו והחידוש התאי, היא משהו שתמיד צריכים, וממילא זה מסלול שמאפשר לנו חיבור תמידי לקב"ה, אם אנחנו מכוונים את התדר, אולי זאת הכוונה ב"מלכות שמים" (ראו עוד על מפקיעי השערים בכוונת ברכת השנים באתר)

החשש הוא שאדם שמחובר מאוד לפרנסה שלו, ישכח שזה מגיע בדיוק כמו מן, מהשמים. וזה אולי בדיוק מה שאנחנו מבקשים "אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם", לא תלות בכישורים ולא תלות בבוס או במענקי קורונה, לזכור שהכל הוא מ"ידך המלאה הפתוחה הקדושה".

אנו מבקשים לזכור שאין לנו כלום בלי ירושלים, שכל השפע מגיע מתוך החיבור שלנו אל הקודש, וזה בדיוק הרצון שלנו בפרנסה וברווחה, לגלות את שם השם בעולם ולהיות תמיד עובדי השם.

אבל איך בונים את ירושלים? "ושכנתי בתוכם" נאמר, לא בתוכו – אלא בתוכם, השכינה שורה בישראל, וכך האלשיך אומר "בניין בית העתיד… יבוא מהשמים בניין של אש וזה נעשה מרוחניות התורה ומעשים טובים שעושים ישראל מעת שנחרב בית המקדש", לכל אחד יש שותפות בבניין ירושלים, כל אחד עם מעשיו הטובים מוסיף את החלק שלו, קטן כגדול.

בשפות השמיות ישנו שם מיוחד השמור לזוג, בשפה העברית הוא נשמר בעיקר לאברי הגוף, כעיניים, אזניים ורגליים. כך גם רמוז במלה ירושלים, של מעלה ושל מטה, "לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה", כך נאמר בגמרא תענית.