ברכת מאורי האש היא ברכה מיוחדת שיושבת על הרצף בין ברכת הנהנין לשבח. באופן פשוט אנחנו מודים על מציאות האש, המאירה והמחממת (בתוך כל הצינה שירדה לעולם פתאום בסופש).

במוצאי שבת, כך מובא במדרש, החושך ירד לעולם ואדם הראשון מאוד פחד שהנחש יבוא שוב (כאן אולי המקור לכך שילדים פוחדים בחושך ורואים דמויות מפחידות), ואז "נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אוּר".

אם ברכת הריח, הייתה על הנשמה היתרה או במלים אחרות לקחת משהו משבת לשבוע, ברכת מאורי האש היא ברכת ימי המעשה. "ששת ימים תעשה מלאכה", האדם בא לעולם כדי לעמול ולפעול. וה' נותן לנו את הדעת לעשות זאת (ואולי גם כאן יש מקום לתפילה על כך).

בניגוד לכל המיתולוגיה היוונית שם האש (הטכנולוגיה וכו') נגנבת מהאלים (ולהבדיל אלף אלפי), ביהדות הקב"ה נותן לאדם ישירות את הדעה לקדם את העולם. אפשר להגיד שברכת מאורי האש היא בעצם ברכה על הדעת שהקב"ה נתן לנו כדי ליישב ולקדם את עולמו (וממילא אפשר לכוון בה גם על מכונת הכביסה, המקרוגל והמחשב).

האש מאפשרת לנו להבחין (גדר הברכה הוא שאדם נמצא במקום שהוא יכול להנות מאור הלהבה), ולא בכדי היא חלק מברכת ההבדלה (הבדלה ולא הפרדה). השימוש בדעת צריך לבוא מתוך הבחנה. מה טוב. מה רע. מה נכון לעשות ומה לא. וגם זה דורש תפילה גדולה קודם תחילת ימי השבוע, לחשוב, להבחין ולבקש: מה הטוב שעלינו לעשות.