"יש בכל יום הארת הגאולה" כך בשפת אמת, וזאת הסיבה שאנו אומרים גואל ישראל בלשון הווה.

"דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי", אומר המדרש, "מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה, כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן".

ניתן לחשוב שהגואל והגאולה הם כמו בימה עם פרגוד. לפעמים רואים ולפעמים לא. כמו אבא שעושה "קוקו" לתינוק (כיף גדול, אגב) – הוא תמיד כאן לפעמים מאחורי כפות ידיו.

אבל הרב איציק אמיתי חושף את העומק: טיילתי בנחל תבור החוצה את רמות יששכר, וקיבלתי שם שעור גדול. צבי הוא בעל חי יפהפה, תוך כדי הטיול אני רואה ממרחק עדר צבאים עולה צפונה. עקבתי אחריו בעיני, ולפתע הם נעלמו, כאילו האדמה בלעה אותם, הסתכלתי והנה, אחרי רגעים ספורים, הם התגלו שוב אחרי שהם רצו מרחק נוסף, ובעצם הוסתרו על ידי קפל קרקע. שם הבנתי את המדרש!

המשל הוא מדויק – הגאולה לא רק נוכחת – אלא שהיא תמיד מתקדמת. גם הגאולה הפרטית וגם הגאולה הכללית (שברכת הגאולה היא על הפרט – אך מתוך הכלל). "כשבא זמן גאולה נזכרים כל הצעקות ורואים שכל הצרות אינם לבטלה", כך באמרי אמת. לעיתים איננו רואים זאת בעיננו, אבל עלינו להאמין, גם בשלבים שנראים נסיגה, הקב"ה מקדם אותנו ואת העולם כולו לקראת הטוב הגמור.

כך אומר מדרש הקשור מאוד לפרשיותינו: "שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקחת לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח".

נקודה אחרונה – בשם המבי"ט שעונה לשאלה איך אחרי כל התפילות והדורות לא נענינו. "…כי להיות הענין גדול הערך צריך ריבוי תפלות דור אחר דור כדי שתקובל תפלת הגאולה". כל תפילה שלנו אחוזה בשלשלת התפילות של כל הדורות. פלא!