כשחסרה רפואה מבקשים רפואה, כשחסרה פרנסה מבקשים פרנסה, וכשחסר בטחון? מבקשים בטחון! ברכת הצדיקים היא בעצם תפילה על בטחון; אנו מבקשים להיות מחלקם של הצדיקים הבוטחים בה'. מיקומה של הברכה מלמד אותנו שגם בעיצומו של תהליך הגאולה נדרש חיזוק באמונה ובבטחון, ובימים אלו מסתבר – אולי דווקא (ממש פ"ש: אחרי כל השגחת ה' במצרים, על שפת ים-סוף נדרשנו שוב להאמין).

יוסף נקרא הצדיק, ולא בכדי רבי נתן מחבר את דמותו לברכת הבטחון של הצדיקים.

שיירת הישמעאלים במכירת יוסף עושים אקזיט ולראשונה מובילה בשמים למצרים, נכאת צרי ולוט, וזה נס, לא פחות! ישמעאלים תמיד מובילים עטרן וזפת שמפיקים ריח פחות נעים. והנס הזה קורה כדי "להודיע מתן שכרן של צדיקים", כך אומר רש"י, והשאלה הנשאלת היא, האם זה מה שחסר ליוסף בשעה שנבגד ונמכר על ידי אחיו? ריח טוב של בושם?

התשובה המופלאה שעונה אותה ר' חיים שמואלביץ היא ש, כן! ריח הוא אחד החושים שיש לו מסלול מהיר לזכרון, תריחו ריח של מטבח ביום שישי ומיד יבואו אליכם געגועים של בית ושל שאבעס קוידש. ככה זה. לא סתם הוא החוש היחיד שלא נפגש בחטא אדם הראשון.

יוסף מוצא את עצמו מיטלטל בדרכים אחר בגידת אחיו, בין מוכרי עבדים, לא קשה לדמיין איזה מחשבות חולפות לו בראש, אבל פתאום הוא מריח את הריח שעולה מהסחורה, ריח לא אופייני לשיירות מהסוג הזה, והוא פתאום מבין: ה' איתו! אם ה' דאג לריח כנראה שהוא מלווה אותו גם ברגעים מלאי ההסתרה האלה. ומאותו רגע ואילך יוסף מבין ופועל כמו שליח. שם שמים שגור בפיו, עד שפוטיפר ומפקד הכלא ערים לכך שהצלחתו נובעת מעבודת ה' שלו, דמות דיוקנו של אביו עולה מולו ברגעי נסיון אבל מן הסתם גם ברגעים אחרים הוא מאמץ אותה אל חיקו, הוא מסוגל אחרי עשר שנות כלא לראות אנשים מבואסים (זועפים, בלשון התורה) ולשאול לשלומם, ובסוף גם להגיד לאחיו: אל תעצבו, אמנם אתם מכרתם אותי, אבל ה' שלח אותי (במיוחד שבמנחה שהם מגישים לו עולה ריח זמרת הארץ – כן, נכאת צרי ולט…)