למעלה מזאת, עונה נפש החיים, איננו מבקשים רק מענה לחולי לנקודתי, אלא על מציאות של רפואה. הרי השכינה בצער על כל יהודי שבצער. כל עוד יש צרה וגלות לישראל – זה חילול ה'. ישנו חלל בגילוי כבוד ה' בעולם.

אנו בעצם מבקשים עולם מתוקן ושלם, בו מתגלה ש"אני ה' רופאך". התגלות ה' בצורה מלאה ושלמה, עד פרטי הפרטים.

אם נתבונן בפסוקי ירמיה שם נאמר "רפאני ה' וארפא", נגלה שהפסוקים המקדימים עוסקים בחיבור של האדם לאלוקיו. ברוך הגבר אשר יבטח בה'. והיה כעץ שתול וכו'. מקוה ישראל ד'. הרפואה הינה נגזרת של החיבור לה', ענף בו העלים מצהיבים מעיד על כך שהוא אינו יונק מהשורש. (ואכן יש יהודים צדיקים שיש להם ייסורים בשביל לתקן את כלל ישראל, וזה מעיד על החיבור שלהם לכלל, אנו אומרים את הברכות בלשון רבים).

בשנת השמיטה (שאנו בפתחה) אנו מתעלים למצב העתידי של שבת. פירות הקדושים בקדושת שביעית אסורים בשימוש לרפואה. היות "והאדם חוזר אל טבעו הרענן, עד אשר לא יצטרך לרפואות למחלות, שהן באות ברובן על-ידי הריסת המשקל של החיים". אנו חוזרים אל טבעיות החיים, המאוזנת ומחוברת, הנשמה מתגלה בגוף במלואה.

לא בכדי ברכת הרפואה מוקדשת לעם ישראל (בברכת אשר יצר אנו מבקשים על רפואת העולם), היות ומדובר כאן על רפואה שמיוחדת לעמ"י. "כי תהלתנו אתה", רפואה שמכוונת לכך שישראל מספרים תהילת ה' בעצם חייהם ממש.

וכאן אנו מבקשים בכפילות, רפאנו ונרפא. היות וה' שולח את הרפואה תמיד, השאלה היא אם אנחנו מכוונים אליה, נותנים דעתנו לקבלה ולא מסרבים מסיבות כאלה ואחרות. וכך גם ביחס לישועה. תשאלו כל אדם בעולם והוא יגיד שהוא רוצה חיים וישועה, אבל כל עוד זה לא משנה את סדר היום שלו, זאת האמת המרה, לא מעט פעמים אנו מתעדפים את איזור הנוחות ואת ההרגלים שלנו. צריך לא מעט תפילות להיחלץ מהם ולבקש שנהיה גדולים יותר מהמחשבות הקטנות שלנו (אבל זה כבר ברכת מתיר אסורים…)