איך בונים את ירושלים? "ושכנתי בתוכם" נאמר, לא בתוכו – אלא בתוכם, השכינה שורה בישראל, וכך האלשיך אומר "בניין בית העתיד במהרה בימינו יבוא מהשמים בניין של אש וזה נעשה מרוחניות התורה ומעשים טובים שעושים ישראל מעת שנחרב בית המקדש", לכל אחד יש שותפות בבניין ירושלים, כל אחד עם מעשיו הטובים מוסיף את החלק שלו, קטן כגדול.

בשפות השמיות ישנו שם מיוחד השמור לזוג, בשפה העברית הוא נשמר בעיקר לאברי הגוף, כעיניים, אזניים ורגליים. כך גם רמוז במלה ירושלים, של מעלה ושל מטה, "לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה", כך נאמר בגמרא תענית.

בזוהר הקדוש נאמרה הסיפא בלשון אחרת "עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה", לאמר, "כל מה שהאדם זוכה להצטרף למעשה השם, הקב"ה מתגלה – דרכו", כך הרב קובי דנה. אנחנו בונים את ירושלים, ברוחניות ובגשמיות, וה' בונה את ירושלים דרכנו. פלא.

בקו האופק של ירושלים תמיד נראה מנופים. ירושלים תמיד נבנית. כשמאחלים לזוג "בניין עדי עד" מברכים אותם גם בבניין נצחי אבל לא פחות מכך בבניין שתמיד נבנה. כמו תאי הגוף שמתחדשים ומתחדשים. הנצחיות אינה תוצר של הקפאה, מה שנקרא קריוניקה, אלא תהליך של התחדשות אינסופי.

וכך אנו מבקשים. בניין שלישי אין לו הפסק. הוא כבר מזמן התחיל להבנות והוא לעולם לא יפסיק. בירושלים של מעלה, בירושלים של מטה ובלבותנו.

זה ההסבר לכך שאנו אומרים בלשון הווה: "בונה", – "תמיד הוא עוסק בבנינה וכל הגלגולים שמתגלגלים עלינו וכל הצרות שמוצאות אותנו, הכל הוא לתכלית זה", כך רבי אברהם בן הגר"א. כל מה שאנחנו עוברים, בפרט ובכלל, נועד לבניינה של ירושלים. "וחייב אדם להיות שמח בכל העובר עליו ולדעת שהכל הם תוצאות מהמחשבות הטובות שה' חושב על יצוריו".

והצעה: רגע לפני תחילת הברכה לנשום את הכיסופים של כל הדורות, הגעגועים, התפילות, המסעות, ולבקש את ירושלים, עיר הנצח ואת בניין בית המקדש