אנו מבקשים שלום שאינו תוצאה של חולשה ורפיסות, קטנות והתגמדות, אלא שלום אמת שמביא לידי ביטוי את מלוא רוחב גילוי מלכות ה'. (אנו אך מתבשמים מחזון אחרית הימים זה. מאחלים "לך לְשלום" לאדם חי, עודנו בדרך אל השלום, והדרך, "הדרך היא מלאה מכשולים נעדרי השלום, ובהשתדלותך להתגבר על כל אלה תבא אל השלום". איננו שלמים אלא משתלמים).

לא בכדי שלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה. "יסוד השלום הוא שתהיה מגמת הפנים של כל רצון פרטי הנמצא במציאות משתוה עם החפץ הכללי…", שהדרך אליו היא באמת על ידי אור התורה. "אין עוז אלא תורה". ולא בכדי אנו מאחלים "שלום" זה לזה, לאמור: בפגישתנו אנו זוכרים שכל אחד מאיתנו הוא נשמה שהיא חלק א-לוה ממעל, שמשלימה את הופעת ה' עלינו, וממילא מבקשים להיות מאוחדים.

מכח השלום אנו מבקשים להתברך, "ברכנו אבינו כולנו כאחד", קודם כל – להיות מבורכים כאחד, יחד. "אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם".

כשאנו מבקשים "שיתמלאו משאלות לבנו לטובה", איננו מבקשים להגשים את המשאלות במובן החיצוני, אלא להתמלא ברצונות של טוב. משל לכל אדם יש מלאי של משאלות לב, ואנו מבקשים שכל המלאי הזה של המשאלות יהיה מוקדש לטוב. ממילא הם יתגשמו, הן כוונה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. יותר מכל מילוי בקשה – אנו מבקשים את הארת הפנים.

"בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ – חַיִּים", עם סיום התפילה אנו רוצים לזכות להארת פנים מתמדת, "בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך" כך באבן עזרא. או במילותיו של הרש"ר הירש, הקב"ה "יגלה לך את מטרות הנהגתו ואת המטרות שתושגנה על ידך; נביאיו יאירו את מטרות הנהגתו; תורתו תאיר את המטרות שתושגנה על ידך. והוא יצייד אותך בכשרונות הרוחניים להבין את דבריו בתורה ובנבואה; הוא יכשיר אותך ללמוד מהן את הנהגתו בהיסטוריה ואת תפקידיך בחיים". זאת התודעה שאנו רוצים בצאתנו מן התפילה אל החיים מחוץ לבית הכנסת.