אבל למה אנחנו חסרים לכתחילה? (ובמלים אחרות, למה אנחנו צריכים לשתות ולאכול כל הזמן?)

ברובד פשוט, טמונה כאן ההבנה שאנחנו איננו שלמים או מושלמים. החסרונות נועדו להזכיר לנו זאת. רש"י על "לא טוב היות האדם לבדו", כותב שהחשש הוא שאדם לבדו עלול לחשוב שהוא אלוהים.

"הרבה צריך האדם לעמול כדי להכיר שיש מציאות זולתו", כך הרב קוק. לא פשוט להכיר בכך שלא הכל סובב סביבי, כל העולם במה וכולם שחקני משנה. וכאן ישנה הזדמנות תרגול ותזכורת, שאנו חסרים ושאנו זקוקים להשלמה. ומבקשים תמיד להיות בתנועה של השתלמות.

למעלה מזה, החסרונות הם בריאה בפני עצמה. הרי באנו לעולם כדי לעמול, "לעבדה ולשמרה. המציאות חסרה כדי שנשלים אותה בעצמנו. איך אומרים בשם האדמו"ר מקוצק, מלאכים יש מספיק בשמים, העניין שלנו הוא להיות אנשי קודש, אנשים בשר ודם שהם קדושים.

"אין הבדל כלל בין החסרונות ובין היתרונות", כך הרב קוק, "כולם הם צרכיו של אדם". החסרון הוא צורך של האדם, לא פחות. הדרך של כל אחד להתקדם ולתקן את החלק שלו בעולם. "כל מדות הארון היו חצאים", אומר מי-השילוח בפרשתנו, "כי לקנות דברי תורה צריך לידע שחסר לו", החסרון מאפשר לנו געגוע, תנועה ורצון.

זה בדיוק החלק שלנו והחלקיות. העולם חסר כדי שאנחנו, הנפשות הרבות, נשלים אותו. כל אחד עם רצונותיו, תפילותיו וכישרונותיו.

מודים אנחנו לך, אנחנו אומרים כל יום, שאתה הוא ה' אלוקינו. קודם כל להודות ולהכיר בהשגחת ה' עלינו. לא בכדי מודים שווה בגימטריא מאה. מאה ברכות. של הכרה, חיבור ועוגן. ברוך חי העולמים. כל הזמן הקב"ה מחיה אותנו. ונותן לנו מקום שאנחנו צריכים להשלים אותו.

כך מבאר האמרי אמת את ברכתנו, "כל הנצרך וחסר לאדם עומד לפניו וכשמאמינים בחי העולמים נגלה הכל", מרגע שאנחנו מאמינים ומחוברים – אנחנו רואים את הדרך למילוי חסרוננו.