כאן אנו מברכים על הנשמה. נשמה שנתת בי. בכל בוקר מחדש אנו מקבלים את הנשמה מחדש, שהיא טהורה לא רק בעת הלידה אלא ממש בכל בוקר. ועלינו מוטל לא רק לשמור אותה בטהרתה, אלא – להוסיף בכל יום עוד טהרה בחיים, לגלות את שם השם בעולם באותו יום. ולהביא לידי ביטוי את הנשמה בחיים העולם-הזהיים דייקא.

בכל בוקר מחדש ישנה תחית מתים קטנה. אנו מתעוררים מהשינה ומיד אומרים "כל זמן שהנשמה בקרבי – מודה אני לפניך", זאת התנועה הפשוטה של הנשמה: ההודאה, לא רק במילות ההודאה אלא גם בתוכן החיים. אולי מתוך זה ניתן להבין למה אנחנו מברכים בכל בוקר מחדש את ברכות השחר; אנו מודים בכל בוקר מחדש כי אנו נולדים בכל בוקר מחדש. הקב"ה מחזיר בכל בוקר את הנשמה לגוף החסר תנועה בעת השינה, והגוף הזה הולך ונעשה חי, מחובר ומודה.