אחרי שביקשנו על הדעת – אנו מבקשים להשתמש בה בדרך התורה והעבודה, כך הכוזרי. אבל למה את החזרה בתשובה אנחנו מתחילים מהחזרה לתורה?

קודם כל, באופן הכי פשוט: בשביל לחזור בתשובה צריך לדעת על מה צריך לחזור בתשובה. התורה שבאה מהשמים לארץ, היא זאת שמדייקת את תוכן חיינו בכל פרטי החיים ומרוממת אותנו.

אז לאן בדיוק צריך "לשוב"? התשובה לזה היא מפליאה: כל אחד מאיתנו כשהיה ברחם, מגלה הגמרא, למד את כל התורה, ובצאתנו אל אוויר העולם הכה בנו המלאך על השפתיים והשכיח ממנו את הכל. ידועה השאלה: אם לימד למה משכיח? והתשובה: מעכשיו כל לימוד שאדם ילמד לא יהיה לימוד חדש אלא לימוד של זיכרון; אי שם, בד.נ.א הפנימי שבנו צרובה התורה ומחכה להתעורר במפגש המחודש, כמו מפגש עם חבר ילדות שלא ראינו המון זמן (ואולי ההכאה של המלאך היא גם זאת שאומרת לו "גדל", גדל בעצמך, בדרכך, בכוחותיך!) אנחנו מבקשים לשוב אל התורה שלמדנו ברחם.

אבל רבי נחמן מגלה לנו דבר נפלא! התורה הזאת שלמדנו ברחם היא אישית מאוד: כל אחד לומד את סיפור החיים שלו, את האות שלו בתורה, את האור המיוחד שהוא מביא לעולם, ובמלים אחרות: את הייעוד שלו וצו השליחות שלנו בעולם הזה. המלאך השכיח מאיתנו, אבל ברגע שנגלה את הנפש שלנו מתרגשת נדע: מצאנו את האבידה, היא שלנו!

התשובה הראשית היא, אומר הרב קוק, שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-להים. מרגע שנשוב אל עצמנו, אל התורה הזאת שלמדנו ברחם, אנו מובטחים שנדייק את חיינו, שכל דבר שיבוא בפנינו, נדע לזהות אם הוא שייך לנו או לא, שבכל צומת נדע לבחור את השביל הנכון ולא להחטיא את המטרה ואת עצמנו. אולי זאת הסיבה שברכת התשובה מיוחסת לשמעון: היכולת להיות בקשב. ואולי זאת ה"תורה" שמביאה לידי זהירות במסילת ישרים: חובת האדם בעולמו, בעולמו דייקא!